אודות
המלחינה סטלה לרנר סיימה בהצטינות יתרה את לימודי המוזיקולוגיה ופילולוגיה לקראת עלייתה ארצה בשנת 1990. יצירותיה בוצעו והוקלטו על ידי מיטב האמנים בארץ, זכו לביקורות נלהבות, והוצגו בקונצרטים מרכזיים של חג המוסיקה הישראלית, שהזמין ממנה, והציג בבכורה עולמית, גרסאות של שיריה לקול ולתזמורת סימפונית. הן מבוצעות ברסיטלים וקונצרטים של לידר ומוזיקה קאמרית בארץ ובעולם, ומהוות רפרטואר לימודי בפקולטות לזימרה בארץ ובחו"ל, לכיתות אמן ולתחרויות זימרה בינלאומיות. יצירותיה זוכות לכתבות מפרגנות של חגי חיטרון בעיתון "הארץ" ולהשמעות תכופות בתוכניות של "כאן קול המוזיקה".
מופע מיצירותיה לציון 100 שנה להולדתה של לאה גולדברג, בו השתתפו כמה מן האמנים הבולטים בארץ, הציגה לראשונה את פרשנותה הייחודית לשירתה של גולדברג וביסס את מעמדה כמלחינה בולטת של השיר האמנותי בשפה העברית. בשנת 2011, נכלל אחד משיריה באלבום "Forever to Remember" של חברת התקליטים האמריקנית Romeo Records , וזכה להתייחסות חיובית מיוחדת ברבות מהביקורות על הדיסק.
בשנת 2016, יצא במכון למוסיקה ישראלית האלבום "שירת אישה" המוקדש כולו להלחנותיה לשירה עברית, בקולה של זמרת הסופרן שרון רוסטורף-זמיר, ובהשתתפות הפסנתרנים ויקטור סטניסלבסקי וחגי יודן, קלרנטן יונתן הדס ואמנים אחרים. לצידו של האלבום, הוציא המכון לאור רבות מהלחנותיה לפואמות של לאה גולדברג, במהדורה הכוללת תרגום אקוויריתמי לאנגלית.
יצירותיה של לרנר זוכות להכרה בין-לאומית. ב-2018, נערך באוניברסיטת אוקספורד במסגרת הסדרה "Oxford Song Network: Poetry and Performance" אירוע מיוחד שהוקדש לשיריה למילים של לאה גולדברג. האירוע כלל רסיטל של שרון רוסטורף-זמיר ומרק ורטר, בו הוצגו שירים אלו הן בעברית והן באנגלית, ורב-שיח בהשתתפות חוקרי הספרות פרופ' אדריאנה ג'יקובס, פרופ' פיליפ בולוק, המתרגם ד"ר אבשלום גיסין, וחוקר הספרות והמוזיקולוג פרופ' הרי גולומב. אירועים נוספים בהם הוקדש מקום מרכזי לשיריה של סטלה לרנר כללו, בין השאר, שלושה קונצרטים בפסטיבל "KOL – Jüdische Musik" בגרמניה, וסדרת רסיטלים בליטא עם זמרת הסופרן אסטה קריקסוניטה.
יצירתה הקאמרית "מגילת אהרון", לקול ושלישיית פסנתר בהשראת עבודתו של הבלשן הנודע אהרון דולגופולסקי ז"ל ובהזמנתה של ציפי פליישר (אלמנתו של דולגופלסקי), תבוצע על ידי שלישית עתר בבכורה עולמית במרכז למוזיקה משכנות שאננים ירושלים וב"תיבה" תל –אביב.
לצד העיסוק האינטנסיבי המתמשך שלה בתחום השיר האמנותי, כוללת המוזיקה של לרנר מגוון סגנונות וז'אנרים – החל מג'אז, דרך מוזיקה ליטורגית ועד למונודראמות לקול דובר ופסנתר.
בקרוב יצא לאור במכון למוסיקה ישראלית תקליטור נוסף עם המוזיקה של לרנר לצד חוברת תווים בעקבות המופע "לו הייתי מוסיקה" אותה יזמה ויצרה סטלה לרנר. התקליטור והמופע מציגים את המונודרמות שלה בהגשה ייחודית של השחקנית מיכל בת-אדם והפסנתרן חגי יודן. המופע הוצג בהזמנת ספריית ביאליק, סדרת המנויים של בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל אביב, ומקומות אחרים.
בנוסף לפעילותה האמנותית, פיתחה לרנר שיטות עבודה ייחודיות בתחום המוזיקה בחינוך המיוחד המבוססת על יצירת "דיוקנאות מוזיקליים" שנועדו לתת ביטוי לעולם הרגשי של הילד. גישתה הטיפולית זכתה להכרה מקצועית, והוצגה במחקרה "דיוקן מוזיקלי ככלי טיפולי", במספר פורומים אקדמיים ובכנס האיגוד הישראלי למוזיקולוגיה אליו הוזמנה ב-2009 וב-2016.
My Story
השיר השירי-מוזיקלי המולחן דרך הלחן יכול שאמת חוגגת חיים נפשית ופיזית. אשמח להוקיר ולהתענג על הרגע שבו אני חווה שינוי פיזי בהשפעת שיר עוצמתי; לתת חיים מוזיקליים אמיתיים לחוויות ולתחושות שעוררו בשירה שלי. עבורי, הלחנת מוזיקה לטקסט פיוטי היא חיפוש מהנה אחר התהודה המוזיקלית של המילה השירית הלירית, וכך נוצרת ישות חדשה, שבה מציאות שהייתה מוכרת לה הופכת לסמלית, תוך שהיא, אולי באופן פרדוקסלי, מוחשית יותר מאשר לפני.
אחרונה חביבה, לאה גולדברג (1911–1970): מה הניע את בחירתי ביצירתה כמקור ההשראה הפואטי העיקרי (אם כי לא היחיד) לכתיבת ה-Lied שלי? מדוע בחרתי להדהד את דבריה, לפענח קודים פשוטים לכאורה, אפילו נאיביים החבויים בשיריה?
התשובה היא, אולי, ש"החיים עצמם" מסבירים בחלקו את הקסם שלי מאישיותה ומעולמה הרוחני והרגשי. נולדתי וגדלתי לא הרחק מהמקום שלה, הנשלט על ידי התרבות הרוסית. גם אני נמשכתי לשפה ולתרבות העברית, אם כי מרוחק באמת מארץ מולדתי, משפתי ותרבותי. אולי הבחירה שלי בליה גולדברג (ובמידה פחותה, גם במשוררות ומשוררות עבריות אחרות, ובראשן זלדה), אף שהיא רגשית ואינטואיטיבית בעליל, הייתה גם מודעת ושקולה יותר ממה שיכולתי להבין באותה תקופה.
שירים שבחרתי לעורר את המוזיקה שלי התחילו להדהד בי מיד כשנתקלתי בהם על הדף המודפס. הם מיד התעצבו בי כמוזיקה בלתי נפרדת מהמילים; כאילו מילותיו של גולדברג 'מתחננות' למוזיקה. קישור נוסף בינה לביני הוא קרבתנו המשותפת לשירתה של המשוררת הרוסייה הגדולה אנה אחמטובה (1889-1966). כל אחת מאיתנו, בצעירותה, נמשכה לתוכן הרגשי ולמוזיקה המילולית של שירתה של אחמטובה, ולחוויה המשותפת הזו היה תפקיד משמעותי באיחוד הנפשי בין העברית של גולדברג לבין הביטוי החדש שלי במוזיקה הישראלית.
ואכן, יצירתה של לאה גולדברג הפכה לנוכחות קבועה בשירה ובתרבות הישראלית, למרות האופי האירופאי ללא ספק של שורשיה ובעקבות כך סימן ההיכר שלה.
לסיכום: שנינו בחרנו להיות אמנים יוצרים בשפה ותרבות עברית מאומצת, שקשה וקשה למשורר, למלחין ולזמר; אבל דרך האמנות יכול הניב הישראלי הזה לרכוש קלות וישירות, אפילו קלילות, ש'מתגלגלת בקלות בפה' ודרך האוזן חודרת עמוק ללב.
