כל חכמינו;השיר האפי ביותר של לרנר – ההתמודדות הנועזת שלה עם אחד משיריה האניגמטיים ביותר של גולדברג. כל חכמינו היא נבואה אפוקליפטית. ערכת החריזה האחידה של השיר, המזכירה את שירת ימי הביניים העברית, מגבירה את תחושת הפטליזם. המוזיקה עושה ניסיון אמיץ למנוע ולדחות את תחושת האבדון הממשמשת ובאה.
לדברי המלחין, טהחזרות שהוספתי לטקסט המקורי מטילות שאלה בקביעת האמת המוחלטת של המשורר. התפילה הנואשת בתחילת השיר מוצגת כדיאלוג בין הפסנתר (כמספר) והקלרינט, שהאחרון מזוהה עם המוזיקה היהודית. ההקדמה האינסטרומנטלית מעבירה את התרשמותי מעולם המסורת היהודית שהמשורר דוחה.
בשיאו של השיר, הזינוק הדרמטי לעבר מילותיו האחרונות של השיר מנותק לפתע בריצת הפסנתרן. מילות המפתח "כך יהיה; חוזרות על עצמן שלוש פעמים, כמקובל בתפילה היהודית. אווירה דמוית תפילה זו מרמזת גם על משהו מעבר לניהיליזם העגום של הטקסט.
המוזיקה מאתגרת את הפטליזם של השיר. לצד הטונאליות הלירית הבולטת, במלוא אכזריותה, את האמת העירומה בלחן מהיר המסמל חיפוש מוצא בניסיון לברוח. החזרות שהוספתי, שאינן מופיעות בטקסט המקורי, מפקפקות באמת המוחלטת שקבע המשורר. התפילה הנואשת בתחילת השיר מוצגת כדיאלוג בין הפסנתר (בתפקיד המספר) לבין הקלרינט, המזוהה עם המוזיקה היהודית.
המבוא מתאר את התרשמותי מעולם המסורת היהודית שנגדו יוצא המשורר. ברגע השיא, העלייה הדרמטית למילות הסיום של השיר ("יהיה סוף הימים") נקטעת בפתאומיות על ידי הפסנתר "ריצה". מילת המפתח "להיות" מופיעה בגב משולש, כמקובל בתפילה היהודית. סיום השיר משאיר מסר של תקווה, חמלה ואהבה.